אבנים, מים ועקשנות

לפני 12 שנה בערך החלטתי להקים פרוייקט שנראה לי אז, כמו היום, חשוב מאוד. למעשה, חשבתי שזה הדבר הכי חשוב לעם ישראל בימינו והייתי מוכן להשקיע בו הרבה מאוד. מבחינה עקרונית, הפרוייקט גם היה בנוי כך שהוא יוכל, אחרי מספר שנים, לממן את עצמו. אולם העניין האחרון, של המימון העצמי, לא ממש עבד. וכך במשך שנים ארוכות, הרבה למעלה מעשר שנים, אני מחזיק וממשיך את הפרוייקט בתנאים כלכליים קשים מאוד, כאשר מזמן כבר הפסקתי לספור כמה משאבים "בזבזתי" על הנושא, ששוב, נראה לי חשוב ביותר, אולם הוביל את חיי למקום רחוק מאוד ממה שרציתי שיהיו. לכולנו יש "עניינים" כאלו, כל מיני "פרוייקטים" גדולים או קטנים, ציבוריים או אישיים, או מערכות יחסים שלא ממש מסתדרים ושקשה להחזיק בהם ותמיד מעלים את השאלה מתי הוא הזמן להגיד- זהו, ניסיתי, דיברתי, צעקתי, רקעתי ברגליים... זה לא הלך, לא הצלחתי לשכנע, ועכשיו הזמן להרפות, להבין שזה פשוט לא ילך. האם ויתור על השאיפה הגדולה הזו יהיה כניעה, או שמא הוא יהיה הכרה במציאות? האם הניסיון להצליח בכל זאת הוא "היתקעות שלילית בעבר" או שזה דווקא מלמד על אומץ גדול ויכולת התמדה? או במילים פשוטות- האם זו עקשנות סתם או עקשנות חיובית?

אצל אנשים מאמינים, כלומר, רובנו, מתערבב בנושא גם ניסיון להבין "מה אלוקים רוצה ממני". האם זה שקשה לי כל כך הוא "סימן משמיים" לכך שמדובר על דבר טוב, ודברים טובים הרי באים קשה... או שמא זה אות אלוקי לכך שאנחנו צריכים לסגת? האם באמת יש לנו דרך לדעת, היכן הוא הגבול בין התמדה טובה לכזו שכולאת אותנו במגבלות שלא ניתן לנצח, היא שאלה עצומה.

באופן עקרוני נדמה שאין ממש דרך לדעת כל עוד לא מנסים לפרק את מה שקרוי בספרים "נגיעות". כלומר- שיקולים זרים שמשפיעים על העקשנות שלנו. גם במצב שבו אדם החליט על יעד אמיתי, יעד בר השגה והגיוני והוא צריך להשקיע הרבה עבודה כדי להגיע לשם, הרי שהוא יצטרך גם לא מעט "עקשנות". ללא עקשנות חיובית זה בדרך כלל לא ילך. כמעט כל דבר טוב מצריך מאמץ, מצריך התמודדות עם הקשיים וככל שהיעד נעלה יותר ועליון יותר- הקשיים רק יתרבו ויחמירו. אז חובה להיות עקשן, אמיץ רוח ולעשות מאמץ לא להתייאש. אולם לעיתים קרובות מתערבבים שיקולים לא ענייניים בתהליך, נניח הרצון לנצח מישהו, להוכיח לו שאני צודק, או אפילו שיקולים של קוצר רוח, של פחדים וחששות... ובמקרה כזה הרי שהעקשנות יכולה להוביל למחוזות לא חיוביים. בחינה מדוקדקת של הרצון הפנימי ויכולת לעמוד באומץ מול עצמי ולברר מה אני באמת רוצה ומה באמת מנחה את ה"עקשנות" שלי יכולה להיות כלי יעיל מאין כמוהו להגדיר על מה כדאי להתעקש ועל מה לא.